הקדמת בן המחבר במעלות המחדש חידושי אורייתא מדבר יתברך היושב ברום גבהי שמים וישתבח הבורא לאדם ניב שפתים
 תנן ב"ז אומר איזה חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי (אבות פ"ד) ולהבין עומק כוונתם נ"ל בס"ד עפ"י אמרם ז"ל (יבמות צ"ו) אמר ר"י א"ר מה דכתיב אגירה באהלך עולמים וכי אפשר לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר עי"ש והנה אצל הצדיקים ות"ח ישנו ב' כיתות. הכת הא' אשר יושבים בדד לעצמם ולומדים תוה"ק ועושים נח"ר ליוצרם אבל אינם מלמדים תורה לאחרים להורותם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשין ואף גם זאת אם חוננם השי"ח לחדש חי' אורייתא אינם מעלים עלי ספר בדיו כדי להניח גם לדורות הבאים אחריהם כי רק להשלים את עצמם כל כוונתם וע"ז רמזו רז"ל בפרקא דחסידא (אבות פ"ב) כל תורה שאין עמה מלאכה ר"ל מלאכת הכתיבה סופו בטלה כי תורתו משתכחת ובמותו יקח הכל, הכת הב' הנה הת"ח וצדיקים אשר כל מגמתם להרביץ תורה ויראת שמים ולהרחיב גבול הקדישה להעמיד תלמודים הגונים להורותם הדרך ילכו בה דרך תורה ויראת שמים ואורחותם צדיקים ומעלים גם את חידושיהם והנהגותיהם הטובים במוסר ויראת שמים עלי ספר בדיו למען יהי' רשימם ניכר גם לדורות הבאים אחריהם וההבדל בין ב' כיתות הללו כי הכת הראשונה אף בעודם חיים ע"פ האדמה יוסיפו כח בנפשם להעלותה למדרגה גדולה רם ונשא וגבה מאד ויהי' כרוביהם פורשי כנפים למעלה אבל במותם תרפנה כנפיהם ויעמדו על מעמדם ובין העומדים האלו מקומם ולא ירד אחריהם כבודם כי במותם יקחו הכל ובזאת המדריגה אשר זכו בשעת מותם שם ינוחו ולא יזיזו אפי' זוז כ"ש כל ימי עולם לא כן הכת הב' כי גם אחרי מותם הלוך ילכו תמיד מעלה מעלה ממדריגה למדריגה ומחיל אל חיל בכל עת ובכל רגע כי כל מה שילמדו תלמודיהם ותלמודי תלמודיהם עד סכה"ד את תורתן אשר הניח אחריו או יעשו מעשים טובים וישרים לכל זה הוא הי' המסבב מאור תורתו אשר האיר בהם ונטע ושתל בתוכם וממיילא זכרו לא יסף לעד ולעולם כי הכל יודעים אשר תורתו הוא וכהיי"ג מצינו (יבמות צ"ו) ר"א אמר לשמעתא בי' מדרשא ולא אמרה משמי' דר"י שמע ר"י איקפד החונן לאדם בינה דיעה כל הים מכסים המים המעדני לזכות רבים בהלכות מזוקקות שבעתים וכי' על לגבי ר"י ב"א א"ל כתיב כאשר ציוה ד' את משה עבדו כן ציוה משה את יהושיע וכן עשה יהושיע לא הסיר דבר מכל אשר ציוה ד' את משה עבדו וכי על כל דבר שאמר יהושיע הי' אומר להם כן אמר לי משה אלא יהושיע הי' יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו של משה הוא אף ר"א תלמודך יושב ודורש סתם והכל יודעים כי שלך הוא עי"ש וממילא בכל למוד ומעשים טובים אשר עושים תלמודיהם ותלמודי תלמודיהם עד סכה"ד הכל על שמו נקרא ומוסיף אור והשפעה גם על נפש הרב ההוא נמצא כשהוא בעוה"ז היא בבחי' רב ומשפיע מחכמתו ויראתו לאחרים ולעתיד כשהוא שוכן בקבר ואומרים דבר הלכה משמו נתעורר חיות חדש להצדיק ההוא וטועם מטעם חכמתו אשר חלק ליראיו בעודו בחיים חיותו ע"י שאומרים דבר הלכה משמו וכאן המתים יורשים את החיים והרי זה בא ללמד בעוה"ז ונמצא למוד בעוה"ב ותלמודיו נעשים לו כרבותיו ומזכירים לו את תורתו אשר למד עמהם בחיו וזה שאמר ב"ז איזה חכם הלומד מכל אדם כי משאיר אחריו ברכה חי' תורה בעוה"ז ועי"ז הוא לומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי ר"ל מכל הלומדים חי' תורתי השכלתי כי עדותיך שיחיה לי כי אף כשאני בשיחה הנקרא עוה"ב כטעם והקיצות הוא תשיחך בעוה"ב (אבות פ"ו) ג"כ עדותיך לי כי גם שמה הוא עולה מעלה מעלה עי"ז והוא מתאים ג"כ עם המאמר איזה חכם הרואה את הנולד ר"ל שרואה את העתיד והבן, והיינו דארז"ל סוף ברכות תלמודי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל ובדיוק נקטו בלשונם הזהב תלמוד"י חכמים ר"ל אותן חכמים אשר לאחר מותם נעשו תלמידים לתלמודיהון אותן דוקא אין להם מכוחה בעוה"ב כי ע"י שאומרים דבר הלכה משמם המה עולים מעלה מעלה ומחיל אל חיל ילכו וא"ש בס"ד
. ובזה יש להבין פסוקי (מלכים א' סי' ב') ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמור אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש ושמרת את משמרת ד"א ללכת בדרכיו וגו' דלכאורא פסוקים הנ"ל אין להם שים הבנה דלשון ציוה איננו נופל על המאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ גם האי לאמור אין 